האדם, בניגוד לטבע ולעצים היכולים לצמוח מחדש לאחר שנגדעו, ניצב מול סופיות מוחלטת של קיומו הפיזי. הפרידה מן החיים מותירה אחריו חלל ריק, ללא יכולת חזרה או התחדשות בעולם הזה.
המילה וגבר מתייחסת לאדם הנמצא בשיא שנותיו, בכוחו ובגבורתו [מלבי"ם]. תיאור זה מעורר קושי, שכן הפסוק ממשיך במילים ימות ויחלש, ומתעוררת השאלה כיצד אדם נחלש לאחר מותו. הפרשנים מציעים מספר דרכים להבנת רצף זה. גישה אחת מסבירה כי סדר האירועים בפסוק הפוך: תחילה האדם חולה ונחלש, ורק לאחר מכן הוא מת [מנחת שי, רמב"ן בשם יש מפרשים].
לעומת זאת, פרשנים אחרים מפרשים את המילה ויחלש לא כחולשה גופנית רגילה, אלא כלשון של שבר, חורבן והכרתה מוחלטת, בדומה לתיאור מפלתו של עמלק בידי יהושע [רמב"ן, רלב"ג]. לפי הבנה זו, לאחר המוות הגוף מתמקמק וכלה [רמב"ן], ובניגוד לעץ ששורשיו נותרים חזקים גם כשגוזמים אותו, כוחו של האדם נכרת לגמרי ואינו יכול לצמוח שנית [מלבי"ם, רלב"ג, מצודת דוד].
המשך הפסוק, ויגוע אדם, מהווה כפילות פיוטית המקובלת בפסוקי תוכחה [רמב"ן], אך גם מתאר סוג שונה של מוות. בעוד תחילת הפסוק עסקה באדם שמת בשיא כוחו, חלק זה מתאר מוות הנובע מאפיסת כוחות ומחולשת הזקנה [מלבי"ם]. בסופו של התהליך, ואיו – האדם נעלם, איננו, ולא נותר ממנו דבר קיים בעולם [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לצד הפירוש הפשטני, ישנה קריאה רוחנית ומוסרית לפסוק, הנוגעת לגלגולי נשמות. עדיף לאדם לתקן את חטאיו במהלך חייו, ולא לסמוך על כך שיתקן אותם בגלגול נוסף. זאת משום שכאשר וגבר ימות ויחזור לעולם בפעם השנייה, כוחו הרוחני ויחלש. אם בגלגול הראשון, כשהיה טהור, יצרו הרע גבר עליו, קל וחומר שבגלגול הבא, כשהיצר כבר השתרש בו, יהיה לו קשה יותר להתמודד. ה׳ מותיר את הבחירה החופשית בידי האדם, ואם ימשיך להיחלש מגלגול לגלגול, הוא עלול להגיע למצב של ויגוע אדם ואיו – אובדן כל השלמות הרוחנית והיכרתות מן העולם [אלשיך].