כוח החיים הטמון בעץ שניזוק או נכרת הוא עצום, ולעיתים די בגירוי קל ביותר כדי לעורר אותו לצמיחה מחודשת ורעננה.
הפרשנים מסכימים כי המילים מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ מלמדות שהעץ אינו זקוק לכמות מים רבה כדי לשוב לחיים. די בכך שיקבל מעט מים, או אפילו רק יחוש בלחות וב"ריח" המים, וכבר שורשיו יתעוררו לחיים והוא ישוב לפרוח [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, רמב"ן].
באשר למילים וְעָשָׂה קָצִיר, קיימת תמימות דעים בין המפרשים כי המילה קָצִיר אינה מתייחסת לעונת האיסוף החקלאית, אלא משמעותה ענף, יונקת או סעיף [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא, רמב"ן, רלב"ג]. חלקם אף מביאים כראיה למשמעות זו את הפסוק מתהילים "תְּשַׁלַּח קְצִירֶיהָ עַד יָם". [מלבי"ם] מוסיף ומדייק כי מדובר ספציפית בענפים החדשים שצומחים מתוך השורש לאחר שהאילן המקורי נקצץ.
צמיחה ענפה זו מתוארת במילים כְּמוֹ־נָטַע, שכן העץ מגדל ענפים גדולים וטובים כאילו היה נטיעה צעירה שזה עתה ניטעה מחדש [רמב"ן, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. [רש"י] מעיר בהיבט הלשוני כי המילה נָטַע משמשת כאן כשם עצם, והיא מנוקדת בקמץ משום שהיא מופיעה בסוף הפסוק.
על גבי הפירוש הפיזי של צמיחת העץ, [אלשיך] לוקח את הדימוי ומרחיב אותו לממד רוחני העוסק בתיקון הנפש. לשיטתו, המים מסמלים את התורה. אדם שחטא ואינו מסוגל לעסוק בתורה בעצמו, יכול להגיע לבחינה של מֵרֵיחַ מַיִם על ידי כך שיתמוך ויחזיק בידיו של תלמיד חכם העוסק בתורה. במקרה כזה, וְעָשָׂה קָצִיר מסמל את הבן או התלמיד, המהווים "ענף" של אותו אדם. ה' ברוב חסדיו מתייחס למעשיו של אותו ענף כְּמוֹ־נָטַע, כלומר הוא מחשיב זאת כאילו נשמתו של האדם החוטא ניטעה מחדש בגוף אחר ותוקנה לחלוטין.