איוב, פרק י״ד, פסוק ד׳

Job 14:4Sefaria

מִֽי־יִתֵּ֣ן טָ֭הוֹר מִטָּמֵ֗א לֹ֣א אֶחָֽד׃

הקיום האנושי רצוף במתח תמידי בין השאיפה לשלמות רוחנית לבין המגבלות הטבעיות של החומר. זעקתו של איוב מבטאת את הקושי העצום, ואולי אף את חוסר התוחלת, שבניסיון לזקק קדושה מתוך מציאות פגומה מיסודה.

הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [רש"י, רמב"ן, אבן עזרא, מלבי"ם] מבינה את הביטוי מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא כהתייחסות למקור הביולוגי של האדם. האדם נוצר מחומרים גופניים הנחשבים טמאים, כגון טיפה סרוחה ודם. מכיוון ששורש יצירתו של האדם טמון בחומר, הוא נוטה בטבעו לחטא כבר משלב ההיריון והלידה. [מלבי"ם] מוסיף נדבך מחשבתי ומסביר כי כשם שהענף והצמח דומים תמיד לזרע שממנו נבטו, כך קשה לאדם לשנות את טבעו ולהפסיק להיות מאוחד עם פחיתות השורש שממנו בא. מעבר לממד הביולוגי, קושי זה מתבטא גם בהשפעה סביבתית: כאשר אדם נולד להורים הנעדרים חכמה וטהרה רוחנית, כמעט בלתי אפשרי עבורו להתעלות ולהפוך לאדם טהור המרחיב את לבו בחכמה [מצודת דוד].

לאור מציאות מורכבת זו, מתפצלים הפרשנים בהבנת סופו של הפסוק – לֹא אֶחָד.
מצד אחד, יש המפרשים זאת כקביעה קודרת על מצב האנושות: אין בעולם אפילו אדם אחד שהוא טהור לגמרי וחף מחטא [רש"י, רמב"ן].
מנגד, גישה אחרת רואה במילים לֹא אֶחָד התייחסות לה' – היחיד והמיוחד. לפי קו מחשבה זה, ה' הוא היחיד שמסוגל להוציא טהור מטמא. הוא היחיד שיכול להצדיק את האדם בדין חרף טומאתו ורשעתו, שכן הוא מבין את מוגבלותו של היצור האנושי [ביאור שטיינזלץ]. רעיון זה בא לידי ביטוי גם בתורת הגלגול: אם נפש חטאה ונטמאה בגלגולה הראשון, כיצד תוכל להזדכך בגלגולה השני? התשובה היא שרק יחידו של עולם מסוגל לעזור לה לשוב בתשובה ולהיטהר [אלשיך].
בנוסף, עצם היכולת להפיק טהור מטמא משמשת הוכחה ניצחת לאחדות ה'. העובדה שדם טמא בגוף האישה נהפך לחלב אם טהור, מוכיחה כי אל אחד שולט בכל חלקי הגוף, ובכך נשללת תפיסת המינות הגורסת כי ישנן רשויות נפרדות השולטות בעולם [חנוכת התורה].

לצד הפירושים התיאולוגיים, קיים גם פירוש מדרשי-רעיוני מרתק. לפי פירוש זה, הפסוק עוסק בדרך התבטאות מרומזת: כיצד יכול חכם לפסוק על דבר טמא שהוא "טהור", מבלי לחלוק בגלוי על דעת עליון, ובכל זאת יבינו שכוונתו לטומאה? התשובה טמונה במילים לֹא אֶחָד – החכם לא יאמר את המילה פעם אחת, אלא יחזור עליה פעמיים, שכן על פי כללי הלימוד, כפילות של מילים נועדה למעט, וכך יובן שכוונתו האמיתית היא לפסוק שהדבר טמא [חומת אנך].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ג׳
פסוק ה׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.