איוב, פרק י״ד, פסוק ד׳

האדם נוצר מחומרים גופניים הנחשבים טמאים, ולכן טבעו נוטה לחטא כבר משלב יצירתו וקשה לו להתנתק מפחיתות שורשו. מציאות מורכבת זו מעוררת את הזעקה מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא, המבטאת את הקושי העצום לזקק קדושה מתוך הקיום האנושי הפגום מיסודו. משמעות הסיום לֹא אֶחָד היא שבשל כך אין בעולם אפילו אדם אחד שהוא טהור לגמרי וחף מחטא. לחלופין, מילים אלו מתייחסות אל ה', שהוא היחיד אשר מסוגל להוציא טהור מטמא ולהצדיק את האדם בדין מתוך הבנת מוגבלותו.