איוב, פרק י״ד, פסוק י״ח

איתני הטבע החזקים ביותר אינם נצחיים אלא כפופים לשחיקה ולשינוי, וכך גם הַר־נוֹפֵל, בין אם מדובר בהר עצום ותלול ובין אם בהר שקורס פיזית. הר זה יִבּוֹל, כלומר יירקב, יתפורר לעפר ויישחק ללא דרך חזרה, אם כי יש הרואים בכך תהליך של התחדשות שבו ההר ההרוס מצמיח תבואה או מהווה בסיס להר חדש. בדומה לכך, וְצוּר, שהוא הסלע הקשה והמוצק, יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ, כלומר ייעקר ויזוז, בין אם מדובר בהרס מוחלט ובין אם בשינוי מקום שבו הסלע שומר על מהותו. תהליכי בליה אלו משמשים כמשל לאובדן תקוותו של האדם, ויש המשליכים אותם על האדם עצמו: גופו הפיזי נופל ונחלש כהר, אך הסכנה האמיתית היא שנפשו החזקה כסלע תיעקר ממדרגתה הרוחנית בעקבות ייסורים והטחת דברים כלפי ה'.