מותו של האדם הוא מצב סופי ובלתי הפיך, בניגוד לתופעות טבעיות אחרות. בשונה מעץ שיבש ועשוי לשוב לחיים בעזרת מים, כאשר ואיש שכב, כלומר מת, הוא ולא יקום עוד [מלבי"ם].
הביטוי עד בלתי שמים ממחיש את נצחיות המוות. המילה בלתי נגזרת מלשון בלאי וכליון [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שזהו ביטוי פיוטי שמשמעותו היא לעולם ועד, כלומר כל עוד השמים קיימים ולא בלו, המתים לא יקומו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המפרשים זאת כהתניה מהותית בחוקי הטבע: בעולם הנוכחי, תחת השמים הללו, גוף המת אינו יכול לשוב לחיים. רק אם תשתנה חוקיות הבריאה כולה, יבראו שמים חדשים והשמים הנוכחיים יחדלו מלהתקיים, יוכלו המתים להקיץ משנתם [מלבי"ם].
כדי להדגיש את היעדר התקווה לשיבה, הכתוב כופל את הפעלים לֹא יָקִיצוּ וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם, שניהם מתארים התעוררות משינה [מצודת ציון]. קיים הבדל דק בין השניים: התעוררות היא קלה וראשונית יותר מיקיצה. הכתוב מדגיש שהמתים לא רק שלא יקיצו לחלוטין, אלא אפילו לא יחוו התעוררות קלה כלשהי [מלבי"ם].
גישה ייחודית ושונה מציעה כי המילים ולא יקום מתייחסות לשאלת חזרת הנשמה לעולם הזה, ומבטאות ספק לגבי האפשרות שהאדם המת ישוב לחיים בגלגול נשמות [אלשיך].