בסוף ימיו של האדם או לאחר פטירתו, הוא מתנתק מן העולם ומגורל צאצאיו, ושוקע אַךְ ורק בייסוריו האישיים. בעודו בחיים לקראת קצו, בְּשָׂרוֹ הפיזי עָלָיו יִכְאָב מרוב ייסורים, וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל ותצטער על סופו הקרב. לחלופין, ייסורים אלו מתרחשים גם בתוך הקבר, כאשר הבשר חש את כאב הרימה ואת תהליך ההשחתה והרקבון. במצב זה ניכר הפיצול בין הגוף החומרי שכואב את אובדן תאוותיו, לבין הנפש שהיא חלק ה', אשר מתאבלת על הטומאה שדבקה בה בעטיו של הגוף.
איוב, פרק י״ד, פסוק כ״ב
אַךְ־בְּ֭שָׂרוֹ עָלָ֣יו יִכְאָ֑ב וְ֝נַפְשׁ֗וֹ עָלָ֥יו תֶּאֱבָֽל׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.