סופיותו המוחלטת של המוות ושבריריות הקיום האנושי נמשלות לאיתני הטבע החזקים ביותר שעשויים להתכלות. כשם שאם אָזְלוּ והסתלקו מַיִם מתוך היָם, הרי שכל נָהָר הניזון ממנו יֶחֱרַב לחלוטין וְיָבֵשׁ באופן בלתי הפיך. בדומה לכך, אדם שירד לקברו לא יקום לעולם מאת ה', ובניגוד לעץ שיכול ללבלב מחדש, גם אם יישפכו על המת כל מימי העולם הוא לא ישוב לחיות. לצד משמעות זו, יש הרואים כאן משל לגלגולי נשמות שבו הים מסמל את השפע האלוהי והנהר הוא האדם, שככל שהוא חוטא כך הוא הולך ומתייבש רוחנית מגלגול לגלגול.
איוב, פרק י״ד, פסוק י״א
אָֽזְלוּ־מַ֭יִם מִנִּי־יָ֑ם וְ֝נָהָ֗ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.