איוב, פרק ג׳, פסוק כ״ו

איוב מעיד כי גם בימי הצלחתו הוא מעולם לא היה שליו באמת, ולכן אומר לֹא שָׁלַוְתִּי, שכן קונן בו פחד תמידי מפני הרעה. כאשר האסונות אכן התממשו, הם ניחתו עליו ברצף תכוף וללא הפוגה, והוא זועק וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא־נָחְתִּי, משום שלא נותר לו רגע של מנוחה ונחת להתאושש בין מכה למכה. לבסוף וַיָּבֹא רֹגֶז, שהוא זעזוע חזק וחרדה בדמות המכה הקשה מכולן שפגעה בבשרו. רצף אכזרי זה מוכיח לאיוב שאין מדובר במקרה, אך מכיוון שהוא משוכנע בצדקתו, הוא מסיק שהעולם אינו מונהג בהשגחת ה' של שכר ועונש, אלא נתון לחסדי גורל קבוע מראש. תפיסה זו מובילה אותו לייאוש מוחלט ולתחושה כי המוות עדיף על פני חיים של ייסורים חסרי צדק.