מתוך ייאוש עולה השאלה לָמָּה יִתֵּן ה' את מתנות הקיום לאנשים שאינם חפצים בהן ומעדיפים את מנוחת המוות. עבור אדם שגדל בצרות ונחשב לְעָמֵל, האוֹר של זריחת השמש אינו אלא קללה המבשרת על יום נוסף של עבודת פרך מייסרת. בדומה לכך, הקיום נכפה גם לְמָרֵי נָפֶשׁ, אומללים שקצים בחייהם לחלוטין עקב מועקת סבלם או בשל ייסורי מצפון על חטאיהם. אנשים אלו מייחלים למוות כדי למצוא מנוחה וכפרה, אך נאלצים להמשיך לחיות בעל כורחם, כך שהחַיִּים מהווים עבורם עונש מתמשך.
איוב, פרק ג׳, פסוק כ׳
לָ֤מָּה יִתֵּ֣ן לְעָמֵ֣ל א֑וֹר וְ֝חַיִּ֗ים לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.