איוב ממשיך בקינתו המרה ומשתמש בשפה מליצית ומופלגת כדי לקלל את יום הולדתו. הוא מבקש להפשיט את היום הזה מכל תכונותיו הטבעיות, ולהפוך אותו ליום של חושך מוחלט, נטול כל השגחה, ייעוד או אור [תקות אנוש, ביאור שטיינזלץ].
בקשתו היא שהַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ, כך שבכל שנה, כאשר יגיע תאריך הולדתו, ישרור בו שוב חושך [רש"י]. איוב מייחל שמהות היום עצמו תהפוך לחושך ממשי, וכך יישלל מן היום כוחו להשפיע ולגזור גזירות [אלשיך]. גישה נוספת מסבירה שאיוב מבקש שהיום הזה יאבד ויימחק לחלוטין מלוח השנה, ושמכאן והלאה לא ייוולד בו שום אדם לעולם, משום שמערכת הכוכבים של אותו תאריך כה רעה וקשה [רמב"ן, חומת אנך].
בהמשך הוא מבקש אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל. משמעות המילה יִדְרְשֵׁהוּ היא יבקש אותו [רמב"ן]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאיוב מתחנן שה' ישכח את היום הזה, יתעלם ממנו ולא יעניק לו שום שפע עליון, טובה או תכלית אנושית [רש"י, רמב"ן, אלשיך, ביאור שטיינזלץ]. היום יישאר עזוב, בודד וגלמוד [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המפרשים שהבקשה מופנית כלפי החושך עצמו; לעיתים ה' מביא חושך לעולם למטרה חיובית, כפי שהיה במכת חושך במצרים שהיטיבה עם ישראל, אך איוב מבקש שהחושך הספציפי של יום הולדתו יהיה חסר כל תכלית או השגחה אלוהית [מלבי"ם].
לסיום, איוב דורש וְאַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה. המילה תּוֹפַע משמעותה תזרח או תשקיף [מצודת ציון, אבן עזרא, תקות אנוש]. המילה נְהָרָה מתפרשת כאורה, ויש הקושרים אותה למילה מנהרות, כלומר אור ממוקד הבוקע דרך פתח צר במערה [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם באור המילות, תקות אנוש]. איוב מבקש שאפילו קרן אור קטנה, שלרוב מצליחה לחדור מבעד לעננים ביום סגריר, לא תאיר ביום הזה [מלבי"ם]. מניעת האור מתרחשת בכמה רמות: היום לא יקבל שפע רוחני מה', השמש לא תאיר עליו, ועל הארץ ישרור חושך מוחלט [אלשיך, מלבי"ם באור המילות]. פירוש מעניין נוסף מציע שאיוב מבקש שהאור שיאבד באותו יום חשוך לא יזכה לזרוח כפיצוי בשום יום אחר בעתיד, כך שאורו של היום ייכחד וייעלם לנצח [חומת אנך].