איוב מקלל את יום הולדתו ומבקש להפשיט ממנו את כל תכונותיו הטבעיות, כך שהַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ ממשי בכל שנה או שיימחק לחלוטין מלוח השנה. הוא מתחנן כי אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל, כלומר שה' לא יבקש ולא יזכור את היום הזה, אלא ישאיר אותו עזוב ונטול כל שפע, השגחה או תכלית חיובית. לסיום הוא דורש וְאַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה, ומבקש שאפילו קרן אורה קטנה לא תזרח ותשקיף עליו. באופן זה יישלל מן היום כל אור גשמי ורוחני, ואורו יאבד וייעלם לנצח מבלי שיוחזר לעולם.
איוב, פרק ג׳, פסוק ד׳
הַיּ֥וֹם הַה֗וּא יְֽהִ֫י־חֹ֥שֶׁךְ אַֽל־יִדְרְשֵׁ֣הוּ אֱל֣וֹהַּ מִמַּ֑עַל וְאַל־תּוֹפַ֖ע עָלָ֣יו נְהָרָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.