איוב, פרק ג׳, פסוק ח׳

איוב מייחל שאותם אֹרְרֵי־יוֹם, ספדנים מקצועיים או אנשים מרי נפש הרגילים לקלל את ימיהם, יִקְּבֻהוּ ויטילו קללה חמורה על ליל התעברותו. מקוננים אלו הם הָעֲתִידִים, כלומר מוכנים ומזומנים, עֹרֵר ולהקיץ את הלִוְיָתָן, מונח המבטא כאן את הלוויית המת, האבלות והקינה. לחלופין, ייתכן שאיוב מבקש שהלילה יישאר עֹרֵר וערירי ללא בנים, כך שכל לִוְיָתָן, חיבור וזיווג שייעשה בו, לא יוליד צאצאים. תמונה שונה לחלוטין העולה מן הפסוק מציגה יורדי ים בספינה העומדת להישבר, אשר מקללים את יומם מכיוון שהם עומדים להיטרף על ידי מפלצת הלִוְיָתָן העצומה.