מתוך ייאושו העמוק, איוב מקלל את עצם הרגע שבו נוצר. הוא מייחל לכך שאותו לילה ספציפי יימחק לחלוטין ממארג הזמן והקיום, ייבלע בעלטה מוחלטת, ולא יותיר כל חותם בלוח השנה האנושי והבריאתי.
הפרשנים מסכימים כי הַלַּיְלָה הַהוּא מתייחס ללילה שבו איוב נוצר ועובר בבטן אמו [מצודת דוד, מלבי"ם, אלשיך, ביאור שטיינזלץ]. איוב מבקש שיִקָּחֵהוּ אֹפֶל, כלומר שהאפלה תשתלט עליו ותיקח אותו לחלקה [מצודת דוד]. בעוד שחושך הוא תופעה טבעית המתרחשת בכל לילה, האֹפֶל מתואר כחושך עב וגרוע הרבה יותר [מצודת ציון, מלבי"ם]. זהו מצב של היעדר אור מוחלט, ללא כל נגה או אור ירח [מלבי"ם]. עם זאת, יש מי שסובר כי חושך ואופל הם היינו הך, והשימוש בשתי המילים הוא כפל לשון פיוטי [תקות אנוש].
מחלוקת מרתקת ורב-שכבתית מתגלה סביב ביאור המילה יִחַדְּ:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשורש הוא א.ח.ד, ולכן המשמעות היא חיבור והתאחדות. איוב מבקש שהלילה הזה לא יתאחד עם שאר הימים ולא ייחשב כמותם [מצודת דוד, מצודת ציון, מנחת שי, אבן עזרא]. מכיוון שיממה שלמה מורכבת מחיבור של לילה ויום, הקללה היא שהלילה הזה ינותק מהיום שאחריו ולא ישלים עמו יממה [מלבי"ם, אלשיך].
גישה שנייה מפרשת את המילה מלשון שמחה וחדווה (כמו "ויחד יתרו"). לפי פירוש זה, איוב מקלל את הלילה שלא ישמח ולא יזכה להימנות ולהיחשב כחלק מימי השנה [רש"י, אבן עזרא].
גישה שלישית וייחודית גוזרת את המילה ממשמעות של גבול וחידוד (על בסיס השוואה לשורשים קדומים). לפיכך, הבקשה היא שהלילה לא ייכנס לאותו גדר והגדרה טבעית של שאר הלילות המשתתפים עם הימים, אלא יישאר מחוץ לחוקיות הזמן [תקות אנוש].
בהמשך לכך, איוב מבקש שהלילה יימחק כליל בִּימֵי שָׁנָה וכן בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל־יָבֹא. כלומר, הלילה לא ייספר בתוך 365 ימי שנת החמה, וגם לא ייכלל בספירת הלילות המרכיבים את חודשי הלבנה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מכיוון שהזמן עצמו מורכב מימים וחודשים, ביטולו של היום משמעותו ביטול פיסת הזמן הזו מן המציאות [תקות אנוש]. יתרה מכך, הקללה היא שהלילה יהיה חשוך לחלוטין בדומה ללילות האחרונים של החודש, שבהם הירח אינו מאיר כלל [מלבי"ם].
למחיקת לילה מן המציאות ישנן השלכות קוסמיות. ביטול הזמן מזכיר את שנת המבול, שבה המזלות לא שימשו כדרכם. בנוסף, בכל לילה ישנן משמרות של מלאכים המרננים ושרים לפני ה'. מחיקת הלילה משמעותה ביטול הרננה והשירה כלפי ה'. אף על פי כן, מתוך סבלו העצום, איוב טוען כי מדובר בלילה אחד בודד וגלמוד, ולכן ראוי לבטלו כדי למנוע את היווצרותו, גם במחיר של אובדן שירת המלאכים באותו הלילה [אלשיך].