מתוך ייאושו העמוק, איוב מעלה סדרת תהיות נוקבות על עצם הישרדותו בשלבי החיים הראשונים, ומייחל לכך שחייו היו נגדעים בטרם התחילו. הפסוק מנוסח בלשון עתיד, והפרשנים מסבירים כי איוב מדבר כאילו הוא עומד ברגע לידתו ממש, ושואל מדוע אינו מת באותו הרגע [רש"י, מצודת ציון].
הפסוק מחולק לשני שלבים שונים של תהליך הלידה, המייצגים אפשרויות שונות של מוות. תחילה איוב שואל לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת. יש המבארים כי אם איוב שרד את חודשי ההיריון רק כדי לא לסכן את חיי אמו, הוא תמה מדוע לא מת מיד עם תחילת יציאתו לאוויר העולם [מצודת דוד, אלשיך]. גישה אחרת מדייקת כי הבקשה היא למות כתוצאה ישירה מן הרחם עצמו, למשל על ידי חנק במהלך הלידה או מקושי הצירים, כך שיגיח לעולם כשהוא כבר ללא רוח חיים [מלבי"ם, אלשיך].
השלב השני בפסוק מתייחס לזמן שאחרי היציאה לאוויר העולם: מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע. איוב טוען שאם לידתו כשהוא חי הייתה הכרחית ובלתי נמנעת, בין אם בשל גזירת המזל ובין אם כדי שהוולד יקנה שלמות רוחנית כלשהי, הרי שעדיף היה לו למות מיד לאחר מכן, באותו רגע שיצא החוצה [מלבי"ם, אלשיך, תקות אנוש].
הפרשנים מצביעים על הבדל מהותי בין שני סוגי המוות המוזכרים בפסוק. המילה אָמוּת מתארת מוות הנגרם מסיבה חיצונית וברורה, כמו סיבוך פיזי ברחם. לעומת זאת, המילה וְאֶגְוָע, שמשמעותה פשוט למות, מתארת מוות טבעי הנובע מחולשה כללית ואפיסת כוחות [מלבי"ם, מצודת ציון]. מתוך כך, יש שרואים בדברי איוב ייצוג של סוגי תמותה שונים בעולם: מוות טבעי מיד עם היציאה מהרחם, או מוות מקרי הנובע מלידה מוקדמת, חולשת האם או טראומה חיצונית [תקות אנוש]. בסופו של דבר, איוב מצר על כך שמאחר שחייו עתידים להיות רצופי סבל וללא חמדה, הטרחה של ה' ושל אמו בהבאתו לעולם הייתה לחינם [אלשיך].