מתוך ייאוש קיומי עמוק, מבקש האדם למחוק למפרע את עצם כניסתו לעולם.
איוב מקלל את שני הרגעים המכוננים של קיומו: יום לידתו וליל התעברותו [שטיינזלץ]. הפנייה אל היום שעבר בלשון אובדן אינה קללה רגילה, אלא ביטוי מושאל המעיד על צדקתו של איוב, שנזהר שלא לקלל את ה' ישירות אלא הפנה את זעמו כלפי זמני לידתו [תקות אנוש].
המילה אִוָּלֶד מופיעה בלשון עתיד. גישה אחת מסבירה שאיוב מדבר כאילו הוא נמצא בזמן שלפני הלידה, ומייחל שהיום שבו הוא עתיד להיוולד יאבד, וכך לא ייוולד כלל [רש"י, מצודת ציון].
מנגד, יש הסבורים כי זהו פועל בלשון עתיד המשמש במקום עבר, והכוונה היא ליום שכבר נולד בו [רמב"ן, תקות אנוש]. משמעות האובדן של אותו יּוֹם היא שיום זה יוסר לחלוטין מלוח השנה של ימות העולם [רמב"ן], או שבכל שנה, כשיגיע תאריך זה, הוא יהיה חשוך וזכרו יאבד [מצודת דוד, אבן עזרא]. מהיבט רוחני, הבקשה היא שיום זה לא יימנה עם הימים הטובים והמוארים של האדם, אשר מתוקנים במעשים טובים [חומת אנך].
לגבי המשך הפסוק, וְהַלַּיְלָה אָמַר, מתעוררת השאלה מי הוא הדובר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמקרא קיצר בלשונו, והכוונה היא לאדם מבשר שהכריז על ההיריון או הלידה. פרשנים אחרים מסבירים שהלילה עצמו הוא זה ש"אמר" וגזר את ההיריון [רמב"ן, מלבי"ם]. בנוסף, מובאת דעת חז"ל ולפיה הדובר הוא המלאך הממונה על ההיריון, ששמו "לילה" [רש"י, רלב"ג, מלבי"ם].
המילה הֹרָה זוכה למספר פירושים. רוב הפרשנים מסבירים אותה כלשון היריון והתעברות, וייחוס ההיריון ללילה נובע מכך שזהו הזמן הרגיל לקיום יחסי אישות [רש"י, רלב"ג, שטיינזלץ]. פירוש ייחודי מציע שהמילה נגזרת מהשורש י.ר.ה (לירות), ומתארת את טיפת הזרע שנורתה כחץ [תקות אנוש]. מנגד, יש המפרשים שמשמעות המילה היא לידה ממש, או היפלטות העובר מהרחם בכוח הדומה לחץ ירוי [אבן עזרא, רמב"ן, תקות אנוש]. השימוש במילה גָבֶר (זכר) עבור עובר שרק נוצר, מוסבר בכך שהכתוב קורא לו על שם עתידו – שעתיד להיות אדם חזק וגיבור [מלבי"ם, תקות אנוש].
מדוע איוב מזכיר גם יום וגם לילה? יש המסבירים שאיוב מדבר מתוך ספק: הוא מייחל שיאבד היום אם נולד ביום, ויאבד הלילה אם נולד בלילה [רמב"ן, אבן עזרא, תקות אנוש]. אחרים רואים כאן התייחסות לשני זמנים נפרדים – יום הלידה הגלוי לכל, וליל ההיריון הנסתר שידוע רק למשכילים [מצודת דוד]. ייתכן גם שהכוונה היא ליממה טבעית אחת של עשרים וארבע שעות, הכוללת בתוכה את שני השלבים [תקות אנוש].
רובד נוסף בפירוש הפסוק נוגע לשאלת הגורל.
יש המסבירים שאיוב מקלל את יום הלידה וליל ההיריון משום שאלו הם הזמנים שבהם מערכת הכוכבים והמזלות גוזרת את גורלו של האדם. בקשתו היא שהמזלות של אותם זמנים ילכו ויחשיכו, וכך יאבדו את כוחם להשפיע עליו לרעה [מלבי"ם, אלשיך, רמב"ן]. עם זאת, גישה זו סופגת ביקורת, בטענה שאיוב כלל לא האמין בגזירת הכוכבים, אלא סבר באותו שלב שהאדם נתון למקרים פוגעים באופן עיוור ומקרי, ללא כוונת מכוון [תקות אנוש].