לאחר שתיקה ארוכה של שבעת ימים, נשבר השקט ומתחיל הדיאלוג. השימוש בפועל וַיַּעַן מעורר שאלה, שכן לכאורה איש לא דיבר אל איוב קודם לכן.
הפרשנים מציעים שלוש דרכים מרכזיות להבנת פועל זה בהקשר הנוכחי. הגישה הראשונה מסבירה כי משמעות המילה וַיַּעַן אינה מתן תשובה לשאלה, אלא הרמת קול וצעקה [רש"י, מצודת ציון].
לעומת זאת, יש המפרשים את המילה במשמעות של התחלת דיבור והצהרה [רמב"ן, אבן עזרא, תקות אנוש]. לפי כיוון זה, חבריו של איוב, שבאו לנחמו, הבחינו בצורך שלו לפרוק את רגשותיו והניחו לו לפתוח ראשון ולהשמיע את טענותיו על האסונות שפקדו אותו, ורק לאחר מכן התכוונו להגיב לדבריו [תקות אנוש].
גישה שלישית מציעה שהמילה אכן מתארת תשובה כפשוטה. לפי פירוש זה, בתום שבעת ימי השתיקה פנו החברים אל איוב ושאלו אותו מה עובר עליו, ודבריו כאן הם מענה ישיר לשאלתם [אבן עזרא].