איוב מייחל לכך שליל התעברותו ייבלע בעלטה אינסופית שתנתק אותו ממחזור הזמן, ומבקש כי יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ, כך שהכוכבים והירח המאירים בשעות הדמדומים ובחשכת הלילה יכבו לחלוטין. מתוך אותה אפלה אטומה, הלילה עצמו או האדם המקיץ משנתו יְקַו לְאוֹר וָאַיִן, מתוך המתנה נואשת לשמש שלא תזרח. איוב מוסיף ומבקש שהלילה יישאר בעיוורונו וְאַל יִרְאֶה בְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר, מושג המדמה את קרני האור הראשונות במזרח לעין נפקחת. משאלה זו נועדה להבטיח כי לא הלילה יזכה לראות את האור מבעד לעפעפי השחר, ולא האדם יפקח את עפעפיו כדי לראות אי פעם את בוקר היום החדש.
איוב, פרק ג׳, פסוק ט׳
יֶחְשְׁכוּ֮ כּוֹכְבֵ֢י נִ֫שְׁפּ֥וֹ יְקַו־לְא֥וֹר וָאַ֑יִן וְאַל־יִ֝רְאֶ֗ה בְּעַפְעַפֵּי־שָֽׁחַר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.