הייסורים המרירים שוללים מאיוב אפילו את הנחמה האנושית הבסיסית שבאכילה. לִפְנֵי לַחְמִי, עוד בטרם הוא ניגש לאכול מזון, אַנְחָתִי תָבֹא ומגיעה אליו, שכן הישיבה לשולחן מזכירה לו את בניו שנספו ומונעת ממנו כל תענוג. מכאן הכאב מסלים וזעקותיו, המתוארות כשַׁאֲגֹתָי בדומה לשאגת אריה, פורצות החוצה. הצעקות שהיו קפואות ועצורות בלבו מפשירות ונשפכות ללא הפסקה, וַיִּתְּכוּ כַמַּיִם, ממש כזרם שוצף, ויש המפרשים שדימוי זה מתאר דווקא את הצרות הניתכות עליו כגשם עז.
איוב, פרק ג׳, פסוק כ״ד
כִּֽי־לִפְנֵ֣י לַ֭חְמִי אַנְחָתִ֣י תָבֹ֑א וַֽיִּתְּכ֥וּ כַ֝מַּ֗יִם שַׁאֲגֹתָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.