איוב, פרק ג׳, פסוק כ״ה

צל כבד של חרדה ליווה את איוב גם בימי שלוותו, וכעת אותן רעות שמהן חשש התממשו. הוא מכריז כִּי פַּחַד פָּחַדְתִּי, כלומר אותה חרדה עמומה מתת המודע על אובדן ילדיו ורכושו כבר נחתה עליו במלואה בבחינת וַיֶּאֱתָיֵנִי. במקביל, גם האיום הממוקד והברור מפני פגיעה בגופו, שעליו הוא אומר וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי, ממשיך להתרחש ולמצות את פגיעתו כאשר הוא יָבֹא לִי. מתוך כאבו מסיק איוב בייאוש כי למרות כל זהירותו, קורבנותיו והשתדלותו להישמר מן הרע, גורל האדם מוכתב מראש ואין ביכולתו לשנות את המסלול שנקבע לו.