איוב, פרק ג׳, פסוק ט״ז

מתוך רצון להימלט מסבלו, איוב מביע משאלה שלא להתקיים כלל ושואל מדוע לא היה כְנֵפֶל, עובר שמת ברחם בטרם התפתחו איבריו. הוא מייחל להיות דבר טָמוּן, כלומר מכוסה וקבור הנשכח לחלוטין מן העולם או מוסתר כוולד שנוצר באיסור, וכך לֹא אֶהְיֶה קיים מעולם. בדומה לכך, הוא מדמה עצמו כְּעֹלְלִים, תינוקות רכים שנקראים כך על שם עתידם לשחק בעפר, אשר מתו בטרם נולדו ולכן לֹא רָאוּ אוֹר. איוב מעדיף לחלוק את גורלם של עוברים אלו שלא זכו לראות שום אור, אפילו לא אור רוחני במעי אמם, ובלבד שימצא מנוחה.