איוב, פרק ל״ג, פסוק כ״ב

האדם מצוי בסכנה קיומית חמורה ומרגיש כי הוא עומד על סף קצו. במצב זה וַתִּקְרַב נַפְשׁוֹ לַשַּׁחַת, כלומר אל הקבר או השאול, לעיתים בטרם הספיק להבין את חומרת מצבו. במקביל, וְחַיָּתוֹ מתקרבת לַמְמִתִים, שהם מלאכי החבלה ושלוחיו של מלאך המוות. בעוד שהנפש מבטאת את הרובד הרוחני שעתיד להתאבל על הקבר, המונח חיה מתייחס לכוח החיים הבסיסי של האדם, ויש הסוברים כי הוא מייצג דווקא רובד רוחני גבוה יותר. תיאור כפול זה מקיף את האדם בשלמותו, ומבטא סכנה המאיימת עליו הן במישור הרוחני והן במישור הגופני.