איוב, פרק ל״ג, פסוק ט׳

הדובר מצהיר על חפותו המוחלטת ומעיד על עצמו כי הוא זַךְ אֲנִי בְּלִי־פָשַׁע, כלומר נקי וטהור מכל רבב של חטא בפועל. כדי לחזק את דבריו הוא מוסיף חַף אָנֹכִי וְלֹא עָוֺן לִי, כאשר המילה חַף מבטאת ניקיון יסודי, בדומה לקרצוף או שפשוף של לכלוך. מנגד, יש המפרשים מילה זו מלשון חיפוי וכיסוי, כך שהאדם עטוף בצדק ומוגן מן החטא. מתוך משמעות זו עולה הבחנה בין המילה אֲנִי, המעידה שלא נעשה פשע בפועל, לבין המילה אָנֹכִי, המדגישה כי גם אם עלתה מחשבת חטא, האדם "מכוסה" תחת ידיעתו הקדומה של ה' המכריחה את פעולותיו, ולכן לא מיוחס לו העוון.