דבריו של אליהוא מציגים את תלונתו המרירה של איוב, שחש כי ה' מתייחס אליו כאל אויב, לוכד אותו ומונע ממנו כל אפשרות פעולה או מילוט.
הפרשנים מסכימים כי המילה בסד מתארת מכשיר כליאה. הגישה המרכזית היא שמדובר בכבלי עץ או מתקן מאסר שבו סוגרים את רגלי האסיר כדי למנוע ממנו לזוז [מצודת ציון, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה לשונית שונה קושרת את המילה בסד למושג "שיד" (סיד), כלומר חומר שמקבע את הרגליים ומונע מהן לזוז [אבן עזרא].
לאחר שהרגליים נתונות במאסר, הפסוק ממשיך ומתאר כיצד ה' יִשְׁמֹר כָּל־אָרְחֹתָי, כלומר עוקב אחר כל דרכיו של איוב ומגביל אותן. יש כאן תיאור של סבל כפול ומוגזם: אף על פי שאיוב כבר כבול ואינו יכול לברוח, ה' עדיין שומר על דרכיו לבל יימלט, דבר הממחיש את המכאובים הרבים והבלתי פוסקים שמוטלים עליו [מצודת דוד].
מבחינה רעיונית, טענה זו של איוב עוררה את זעמו של אליהוא יותר מכל טענותיו האחרות. בעוד שספקותיו של איוב לגבי השגחת ה' בעולם יכולים לנבוע מתפיסה שגויה שלפיה ה' גדול ומרומם מכדי לעסוק בבני אדם שפלים, הרי שהאמירה שה' מתנכל לו אישית ושומר את ארחותיו כדי להעליל עליו, גובלת בכפירה. טענה זו מייחסת לה' חוסר הבחנה בין אוהב לשונא, או גרוע מכך, מציגה את האל הרחמן כמי ששונא את יצוריו ומרע להם בכוונה ועל לא עוול בכפם [רמב"ן].