אליהוא מוכיח את איוב על טענותיו כלפי ה'. מַדּוּעַ אֵלָיו רִיבוֹתָ, מדוע אתה בא בטענות, מריב ומתקוטט עם ה' על כך שהוא כביכול מתעלם ממך ומסתיר את פניו [רמב"ן, תקות אנוש, ביאור שטיינזלץ]. טענתו המרכזית של איוב היא כִּי כָל־דְּבָרָיו לֹא יַעֲנֶה - ה' אינו עונה לאדם על שאלותיו. הפרשנים מציגים מספר היבטים לטענה זו: יש המפרשים שאיוב קבל על כך שה' אינו מגלה לאדם במה חטא כדי שיוכל לחזור בתשובה ולתקן את מעשיו [מצודת דוד]. אחרים מסבירים שהתלונה היא על כך שה' פשוט אינו מסביר את מעשיו ואינו משיב לקריאותיו של האדם [מלבי"ם]. גישה נוספת מקשרת זאת לטענה שגם אם ה' מתייחס, הוא עונה רק על מעט מזעיר מטענות האדם, פחות מאחד מני אלף [אלשיך].
אליהוא דוחה את עצם ההנחה הזו של איוב ומבהיר כי היא אינה נכונה, שכן בני אדם אכן זוכים למענה מן השמיים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. אמנם ה' אינו עונה בהכרח על כל מילה ומילה שאומרים לו, אך הוא מתקשר עם האדם בדרכו שלו ומודיע לו את האמת [רמב"ן]. דרך שאלה רטורית זו, אליהוא סולל את הדרך כדי להסביר לאיוב כיצד באמת פועלת ההשגחה האלוהית בעולם [תקות אנוש].