התערבותו של ה' בחיי האדם, בין אם דרך חלומות או באמצעות ייסורים, נועדה לכוון את דרכו המוסרית, למנוע ממנו לחטוא ולתקן את מידותיו.
החלק הראשון של הפסוק, לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה, מתאר את מטרת ההתערבות האלוהית. רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא להרחיק את האדם ממעשה שלילי. הרחקה זו נעשית באמצעות אזהרה בחלום [מצודת דוד, מלבי"ם, רמב"ן] או דרך חולי וייסורים [רש"י, אלשיך]. יש הסבורים כי מדובר במעשה רע שהאדם כבר רגיל לעשותו [ביאור שטיינזלץ], אחרים מפרשים כי זהו מעשה שהאדם רק תכנן בדעתו לעשות [רש"י], ויש המוסיפים כי האזהרה נועדה למנוע חטא עתידי שעוד לא בוצע, כאשר האות מ"ם במילה "מגבר" בהמשך הפסוק נדרשת לאחור, כאילו נכתב "ממעשה" [רמב"ן]. בגישה שונה לחלוטין, מוצע כי הצירוף אָדָם מַעֲשֶׂה הוא סמיכות, בדומה לביטוי "כלי מעשה" [רמב"ן].
בחלקו השני של הפסוק, וְגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה, נחלקים הפרשנים בהבנת המילה גֵוָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה משמעותה גאווה. לפי פירוש זה, ה' מייסר את האדם או מזהיר אותו כדי להכניע ולהשפיל אותו, ובכך להעלים ולכסות ממנו את מידת הגאווה המביאה למרד. בהקשר זה מודגש כי הפועל יְכַסֶּה משמש כאן כהיפוך של ראייה, משום ששורש הגאווה תלוי במה שרואות העיניים [אבן עזרא]. בנוסף, יש המבארים כי המטרה היא לכסות ולהעלים את גאוותו של האדם מעיני בני אדם אחרים [אלשיך].
מנגד, גישה שנייה מפרשת את המילה גֵוָה מלשון גוף, גווייה או פנימיות הנפש [רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, רמב"ן]. לפי כיוון זה, הכוונה היא למנוע מהאדם לפעול מתוך דחפים וצורכי גופו [ביאור שטיינזלץ], או שגווייתו של האדם תכוסה ממנו [רמב"ן]. העמקה נוספת בגישה זו מסבירה כי גֵוָה מייצגת את מצולות הגוף והנפש שבהן טמונות תכונות ומידות רעות כמו כעס ואכזריות. כאשר החלום מעורר את האדם, הוא גורם לו לדכא ולהטביע בחזרה את אותן נטיות שליליות אל תוך מעמקי הנפש, כך שיישארו מכוסות ולא יבואו לידי ביטוי במעשה [מלבי"ם].