אליהוא פותח את פנייתו לאיוב מתוך ניסיון לבסס גישה חדשה לוויכוח ביניהם. לאחר שאיוב התריס, ביקש להתווכח ישירות עם ה' וחשש מאימתו, אליהוא מציג את עצמו כעת כתחליף אנושי שידבר עמו בנחת וללא הטלת פחד [תקות אנוש].
בפתיחת דבריו, אליהוא מבקש מאיוב להטות אוזן ולא לזלזל בנאומו. הוא מפציר בו שלא יחשוב כי ריבוי המילים מעיד על דיבור ריק מתוכן, או שדבריו אינם שונים מטענותיהם של שלושת הרעים [מצודת דוד]. יתרה מכך, הוא דורש מאיוב שלא יקטע אותו ולא ישיב לו באמצע הדיבור, אלא ימתין בסבלנות ויאזין לדברים עד תומם [אלשיך].
הפרשנים מצביעים על דיוק לשוני בפסוק, המחלק את בקשתו של אליהוא לשני רבדים:
המונח מִלַּי מתייחס למילים הבודדות ולמבעים הפרטיים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. אליהוא מדגיש כי כל מילה ומילה מחושבת ונאמרת בכוונה ובשכל. משום כך הוא משתמש בפועל שְׁמַע־נָא, המבטא דרישה להבנה ולהעמקה פנימית, כלפי המילים הבודדות.
לעומת זאת, הביטוי וְכָל דְּבָרַי מתייחס למערך הטענות השלם ולכלל הוויכוח. אליהוא מבקש מאיוב להאזין למהלך המלא מתחילתו ועד סופו, שכן עיקר התשובה והפתרון יתבררו במלואם רק בסוף דבריו [מלבי"ם].