ייסורי המחלה והכאב מביאים את האדם למצב של הידרדרות גופנית קיצונית, שבה גופו מאבד את צלמו המוכר. המילים יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי מתארות תהליך של רזון חמור, שבו בשר הגוף כלה ונעלם עד שאינו נראה עוד לעין [רמב"ן, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. יש המדגישים כי הכיליון כה מהיר, עד שנדמה כי ניתן ממש לראות את הבשר מתמעט ונעלם מרגע לרגע [מצודת דוד, מלבי"ם]. פירושים אחרים מציעים כי הבשר פשוט מחשיך ודועך ממראהו הרגיל [רש"י], או שמדובר בתהליך פנימי של מירוק וזיכוך, שבו הבשר רק נראה כלפי חוץ כאילו כלה לחלוטין [אלשיך].
באשר להמשך הפסוק, המילה וְשֻׁפּוּ (הנכתבת במסורת כ-ושפי ונקראת כ-ושפו [מנחת שי]) זוכה למספר כיווני פרשנות שונים הממחישים את סבלו של החולה. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים מסבירה את המילה מלשון גובה ובליטה; עקב אובדן הבשר, העצמות שהיו מכוסות מוסרות, מזדקרות ובולטות החוצה כהרים [רלב"ג, מלבי"ם, רמב"ן]. גישה שניה מפרשת את המילה מלשון כתישה וטחינה, כלומר העצמות נשחקות ומרגישות כתושות [מצודת ציון, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. פירושים נוספים מסבירים כי העצמות ניתקות וזזות ממקומן הטבעי [רש"י], או שהן משחירות ומחשיכות [רמב"ן].
סיומו של הפסוק, במילים לֹא רֻאּוּ (כאשר האות אל"ף מנוקדת בדגש נדיר [מנחת שי, מלבי"ם]), משלים את תיאור המצב הקשה, וגם בו נחלקו הדעות. יש המסבירים כי העצמות נשחקו, השחירו או איבדו את צורתן עד כדי כך שכבר אינן נראות כלל כעצמות אדם [רש"י, ביאור שטיינזלץ, רמב"ן]. אחרים מפרשים שהכתישה והייסורים מתרחשים עמוק בתוך הגוף, ולכן הם אינם נראים לעיני המתבונן מבחוץ [מצודת דוד, אלשיך]. לעומתם, יש המפרשים את המילים הללו במשמעות של גילוי: העצמות אשר לא נראו בעבר מפני שהיו מכוסות בבשר, נחשפות כעת במלואן עקב הרזון הקיצוני [מלבי"ם].