איוב מבטא תחושת ניכור עמוקה, וטוען כי למרות יראת השמים שלו, ה' מחפש סיבות להתעמת איתו. רוב המפרשים מסכימים כי משמעות המילה תְּנוּאוֹת היא עלילות, תואנות ודברים בטלים. מבחינה לשונית, יש המציינים כי מדובר בהיפוך אותיות של המילה "תואנה" או שורש הקשור אליה [רש"י, מצודת ציון].
על פי הגישה המרכזית, בחלקו הראשון של הפסוק, הֵן תְּנוּאוֹת עָלַי יִמְצָא, איוב טוען כי ה' מחפש נגדו עלילות שווא, כפי שאדם עושה לאויביו כדי לנקום בהם ולטפול עליהם עוון [מצודת דוד, רמב"ן, אבן עזרא]. מתוך כך, יש המפרשים כי ה' מעליל על איוב שהוא סר ממצוותיו, או לחלופין, שה' מייצר עלילות שנועדו להסיר את איוב משאיפותיו כך שלא יוכל להגשים אותן [רלב"ג].
גישה שונה במקצת מפרשת את המילה תְּנוּאוֹת מלשון "להניא", כלומר הפרה וביטול. לפי פירוש זה, ה' מעליל על איוב כאילו הוא מנסה להפר את המחשבה והרצון האלוהיים, וכאילו יש לאיוב כוח לבטל את הגזירה הקדומה של ה' [מלבי"ם].
בשל עלילות אלו, המופיעות בחלקו השני של הפסוק, יַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לוֹ, איוב חש שלמרות קורבתו לה', הוא נחשב בעיניו כצר ואויב [ביאור שטיינזלץ]. תחושת הרדיפה הזו משתלבת עם טענותיו הקודמות של איוב על כך שה' מסתיר ממנו את פניו וכולא את רגליו בסד [מלבי"ם].