איוב, פרק ל״ג, פסוק כ״א

ייסורי המחלה מביאים את האדם להידרדרות גופנית קיצונית שבה יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי, כלומר בשרו מתמעט במהירות ונעלם מן העין, או שמראהו הרגיל דועך ומשחיר. בעקבות אובדן הבשר וְשֻׁפּוּ העצמות, מצב המפורש כהזדקרות ובליטה של העצמות החוצה, או לחלופין כתחושה שהן נכתשות, משחירות וניתקות ממקומן. תיאור זה מסתיים בכך שעַצְמֹתָיו לֹא רֻאּוּ, משום שהן נשחקו עד שאינן נראות עוד כעצמות אדם, או מפני שהייסורים מתרחשים עמוק בגוף פנימה ואינם גלויים. מנגד, יש המסבירים מילים אלו דווקא במשמעות הפוכה של גילוי, כך שהעצמות אשר לא נראו בעבר כשהיו מכוסות בבשר, נחשפות כעת במלואן עקב הרזון החמור.