כאשר איוב מנסה להצדיק את עצמו על חשבון בוראו, אליהוא קובע בנחרצות כי הוא שוגג לחלוטין, ואומר לו הן זאת לא צדקת אענך. שורש טעותו טמון בחוסר ההבנה כי ירבה אלוה מאנוש, כלומר שה' יגדל ועליון לאין שיעור על האדם. מתוך גדולה זו ה' חף ממידות אנושיות פגומות, ולכן הוא אינו מעליל עלילות על בריותיו, אינו זקוק לאדם כדי להתגדל, ואינו דורש ממנו דרישות שמעבר ליכולתו. למעשה, הביקורת כלפי איוב היא על כך שניסה להרבות את זכויותיו שלו עצמו, במקום להכיר בצדקתו המוחלטת של ה'.
איוב, פרק ל״ג, פסוק י״ב
הֶן־זֹ֣את לֹא־צָדַ֣קְתָּ אֶעֱנֶ֑ךָּ כִּי־יִרְבֶּ֥ה אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵאֱנֽוֹשׁ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.