ברגע קריטי בבית דין של מעלה, ה' מרחם על האדם החולה או על המלאך המליץ בעדו, וַיְחֻנֶּנּוּ. ה' פונה אל המלאך המגן וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ, ומצווה עליו לפדות את האדם מיד מלאכי המוות ולהסיר מעליו את הסכנה כדי להצילו מֵרֶדֶת שָׁחַת, היא הירידה אל הקבר. ההצלה ממוות לחיים מתאפשרת משום שה' מכריז מָצָאתִי כֹפֶר, שכן נמצא פדיון לעוונותיו. פדיון זה יכול להיות זכות בודדת של האדם המכריעה את הכף כנגד מקטרגים רבים, או לחלופין, ייסורי הגוף שהאדם כבר עבר אשר ממרקים את חטאיו.
איוב, פרק ל״ג, פסוק כ״ד
וַיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֭דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שָׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.