איוב, פרק ל״ג, פסוק ב׳

אליהו מכריז על מוכנותו המלאה לשאת את דבריו לאחר תהליך ארוך של חשיבה ובירור פנימי. המעבר מהמחשבה אל הביטוי הפומבי מתואר דרך איברי הדיבור, כאשר בתחילה דִּבְּרָה לְשׁוֹנִי בְחִכִּי, שלב המייצג את הדיבור הנסתר שבו עובדו המסקנות, וכעת פָּתַחְתִּי פִי כדי להוציאן אל הפועל. מכיוון שהמילים כבר ערוכות מראש, הדיבור יזרום כעת בצורה צחה, במהירות וללא עיכוב. בנוסף, ההתאמה המדויקת בין מה שהתרחש בחיך לבין מה שיוצא מן הפה מעידה כי תוכו כברו, ומוכיחה שדבריו נאמרים ביושר מוחלט, ללא צביעות וללא כל חנופה.