איוב, פרק ל״ג, פסוק כ״ח

כאשר האדם שב בתשובה ומתוודה על חטאיו, ה' מציל ופָּדָה נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת, כלומר מונע את ירידתו אל הקבר ואת העונש על עוונותיו. הכתיב של המילים נַפְשׁוֹ ווְחַיָּתוֹ באות יו"ד רומז כי הנפש למעשה שייכת לה', והוא זה שמושיע אותה לאחר שהזדככה בייסורים. בעקבות היטהרות זו מובטח לאדם כי וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה. הבטחה זו מתבטאת הן בהחלמה גופנית שבה האדם שב לראות את אור החיים בעולם הזה, והן במישור הרוחני לעולם הבא, שבו הנפש ניצלת מאפלת הגיהינום וזוכה לחיות חיי נצח ולהביט באור העליון מתוך זכות ובהירות.