איוב, פרק ל״ט, פסוק י״ח

טבעה של ציפור זו ממחיש את השגחת ה', המשלבת חוסר דאגה לצאצאים עם יכולות הימלטות יוצאות דופן. כעת במרום תמריא, כלומר כאשר מגיעה העת היא מגביהה לעוף, או לחלופין מורדת בטבעה האימהי ונוטשת את ביציה כשהיא שבעה ממזונה. בזכות מהירותה העצומה היא תשחק, שמשמעותו תלעג, לסוס ולרכבו, שכן היא מותירה את רודפיה מאחור ואינה חוששת מפניהם. אף על פי שהיא מתעלמת מהסכנה לביציה, ה' הוא ששומר עליהן ומפצה אותה על חוסר תבונתה, ומכאן נלמד שאם ה' משגיח על עוף זה, קל וחומר שהוא משגיח על בני האדם.