איוב, פרק ל״ט, פסוק ח׳

פרא המדבר מנהל חיי נדידה חופשיים, שבהם הוא עורך יְתוּר וחיפוש מתמיד בהרים אחר מקום מִרְעֵהוּ, אם כי יש המפרשים מונח זה כסוג עשב מסוים או כצמחייה המובחרת ביותר. החיה אינה מסתפקת בכך ולעולם אינה שבעה, ולכן וְאַחַר כָּל יָרוֹק יִדְרוֹשׁ, כלומר היא ממשיכה לחפש ללא הרף אחר כל עשב רענן למאכל. טבע משוחרר זה מסביר מדוע לא ניתן לרתום אותה למרות האדם. שום איש לא יוכל לספק את צרכיה, ואם ינסו להעביד אותה היא תברח מיד אל הָרִים כדי לחפש צמחייה באופן עצמאי.