התבוננות בטבע מגלה כי קיימים בעלי חיים הדומים להפליא לבהמות המשא והעבודה, אך בניגוד אליהן, הם מסרבים לחלוטין לקבל עליהם את מרות האדם. רוב הפרשנים מסכימים כי המילים פֶּרֶא וכן עָרוֹד מתארות מינים של חמור הבר, חיה השוכנת במדבר או ביער וניזונה מעשב, בדומה לבהמות הבית. המילה חָפְשִׁי מבטאת את חירותו המוחלטת של בעל חיים זה, שכן בני אדם אינם מסוגלים לאלף אותו, לשלוט בו או לשעבדו לעבודה כפי שהם עושים לשור ולחמור הרגיל [רש"י, רמב"ן, ביאור שטיינזלץ].
השאלה מִי פִתֵּחַ מתייחסת למֹסְרוֹת, שהן רצועות העול והקשירה שבהן נהוג לאסור בהמות עבודה. הכתוב שואל באופן רטורי מי התיר את רצועותיו של חמור הבר ומנע ממנו להיכנס תחת עול העבודה, כך שיישאר משוחרר [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון].
נשאלת השאלה מדוע הכתוב מתפלא על חירותו של חמור הבר, והרי כל חיות היער מסתובבות חופשיות בטבע ללא שליטת אדם. התשובה לכך היא שחמור הבר מטעה במראהו; צורתו וטבעו החיצוני זהים לאלו של בעלי חיים המוכנים לעבודת האדם, ולכן היה מצופה שיהיה ניתן למשול גם בו. העובדה שיש לו תוקף פנימי שאינו מאפשר לשעבדו בשום פנים ואופן, באה ללמד שיעור אמוני: כניעתן של בהמות הבית אינה נובעת רק מהשתדלות, המצאה או כוח אנושי, אלא מגזירה והשגחה של ה' שייעד אותן מראש לשרת את האדם [תקות אנוש, חומת אנך]. גישה נוספת רואה בפסוק ביטוי להשגחת ה' על חיות הבר עצמן; ה' שילח את חמור הבר למדבריות מרוחקים כדי להגן עליו מפני חיות טורפות שאינן יכולות להגיע לשם, ופטר אותו מהמוסרות שכובלות את החמורים הרגילים [אלשיך].