בתוך סערת הקרב דוהרו של סוס המלחמה מלווה בקולות ובמראות מאיימים של כלי נשק, בעודו מסתער ללא פחד אל מול פני האויב.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה תִּרְנֶה מתארת השמעת קול רעש או זעקה, מלשון "רינה". כאשר הסוס ממהר לרוץ אל הקרב, האַשְׁפָּה – היא הנרתיק שבו מונחים החצים – מיטלטלת על גבו של הרוכב. כתוצאה מכך, החצים הרבים שבתוכה מקשקשים ונוקשים זה בזה, ומשמיעים קול רעש חזק הנדמה לשירה או לצעקת קרב [רש"י, רמב"ן, אבן עזרא, רלב"ג, מצודת דוד, אלשיך, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, גישה שונה מציעה כי המילה תִּרְנֶה אינה קשורה לקול, אלא נגזרת מהמילה "תורן". לפי פירוש זה, הכתוב מתאר את אומץ לבו של הסוס: גם כאשר האויבים מערימים מולו כלי נשק רבים וזקופים כתורן, הוא אינו נרתע, והדבר נדמה בעיניו כאילו הניחו עליו בסך הכל אשפת חצים רגילה [מלבי"ם].
נוסף על קול שקשוק החצים, המערכה מלווה גם במראה של לַהַב חֲנִית וְכִידוֹן. המילה לַהַב מתייחסת לברזל שממנו עשויים כלי הנשק [רש"י]. הפרשנים מסכימים כי הברזל המרוט והמלוטש של החניתות והכידונים מבריק תוך כדי התנועה, עד שהוא נראה ממש כמו להבת אש בוערת המבזיקה מול עיניו של הסוס [רמב"ן, אבן עזרא, מצודת ציון, אלשיך].