הנשר, ממקום מושבו הרם, ניחן ביכולת פלאית לאתר את טרפו ממרחקים עצומים. המילה מִשָּׁם מתייחסת אל מרומי ההרים, אותם בוחר העוף הדורס למקום שבתו דווקא משום שמהם הוא יכול להשקיף ולחפש את מזונו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפועל חָפַר מוסבר בקרב הפרשנים במשמעות של חיפוש, ריגול וביקוש. פרשנים רבים קושרים מילה זו לפעולת הריגול, בדומה לנאמר "ויחפרו לנו את הארץ" [רלב"ג, מלבי"ם, אבן עזרא, אלשיך]. אבן עזרא מוסיף כי החיפוש אחר האֹכֶל ממקום כל כך גבוה משול לאדם החופר באדמה ומחפש מטמון. את המזון שהוא מאתר, הנשר אוכל בעצמו או מביא לגוזליו המחכים לו בקן [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
מבחינה טבעית, שהייה בגובה רב כל כך עלולה להיראות כחיסרון, שכן עין רגילה אינה מסוגלת להבחין במזון שעל הקרקע ממרחק כזה, והנשר היה עלול לגווע ברעב. כאן באה לידי ביטוי השגחת ה', שהעניק לנשר כוח ראייה עוצמתי ויוצא דופן. בזכות יכולת זו, עיניו מביטות למרחוק ואין דבר הנסתר מהן, כך שהוא מסוגל להבחין במזון אפילו כאשר הוא חפור ומוסתר בעומק הארץ [מלבי"ם, אלשיך].
גישה פרשנית שונה לחלוטין מציג רש"י, שלוקח את הפסוק למחוזות האלגוריה ודורש אותו על אהרון הכהן. לפי פירושו, המילים מִשָּׁם חָפַר אֹכֶל מתארות את תפילתו של אהרון על צורכי הפרנסה של עם ישראל לכל השנה. אולם, למרות מעמדו הרם והכבוד הגדול שלו זכה, נאלץ אהרון לראות במותם של שני "אפרוחיו" – בניו נדב ואביהוא. הם מתו כדי לקדש את שמו של ה', ומיתתם הפתאומית הטילה אימה ויראה גדולה על שאר העם.