חייו של פרא המדבר מאופיינים בנדידה מתמדת וחיפוש עצמאי אחר מזון, תכונות המסבירות את חוסר היכולת לביית אותו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה יְתוּר נגזרת מעניין ריגול, שוטטות וחיפוש, בדומה לביטוי המקראי של תיוּר וריגול הארץ. מבחינה דקדוקית, מילה זו משמשת כשם עצם במשקל דומה למילה "יבול" [רלב"ג, מלבי"ם]. עם זאת, יש המביאים פירושים חלופיים ולפיהם יְתוּר הוא שמו של סוג עשב מסוים, או לחלופין שהמילה נגזרת מהשורש של המילה "יתרון", כלומר שהחיה ניזונה מהצמחייה המובחרת והטובה ביותר שיש להרים להציע [תקות אנוש].
על פי הפירוש המקובל, החיה תרה, משוטטת ומחפשת בעצמה את מקום המִרְעֵהוּ שלה בהרים [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], וכל מה שהיא מצליחה למצוא לאחר חיפוש יסודי זה, הוא מה שמשמש לה למאכל [מלבי"ם]. הפסוק ממשיך ומתאר כיצד החיה אינה מסתפקת בכך, אלא ממשיכה לחפש ולדרוש אחר כל יָרוֹק, מונח שמשמעותו כל עשב ירק, צמחייה למאכל או מקום רענן [אבן עזרא, מלבי"ם, תקות אנוש].
התנהגות זו שופכת אור על טבעו המשוחרר של בעל החיים. החיפוש הבלתי פוסק אחר עשב והעובדה שהחיה אינה שבעה לעולם, מסבירים מדוע לא ניתן לרתום אותה למרות האדם. שום איש לא יוכל לפרנס ולספק את צרכיה הרבים, ואם ינסו להעביד אותה, היא מיד תנטוש את עבודתה ותברח אל ההרים כדי לדרוש אחר צמחייה ירוקה, מבלי להישמע לבעליה כלל [אלשיך].