סוס המלחמה ניחן בעוצמה מתפרצת, בביטחון עצמי ובדריכות לקראת הקרב. המילה יַחְפְּרוּ זכתה לשלוש גישות פרשניות שונות. הגישה הראשונה והרווחת מפרשת את המילה כפשוטה – חפירה באדמה. דרכם של סוסים להכות בקרקע ברגליהם בחוזקה מתוך שמחה והמתנה לקרב, עד שהם יוצרים גומות וחופרים בָעֵמֶק [רלב"ג, מלבי"ם, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. בהקשר זה מעיר [רמב"ן] כי המילה "רגליו" חסרה מבחינה תחבירית, והכוונה היא שרגלי הסוס הן אלו שחופרות. לעומת זאת, גישה שניה מפרשת את המילה מלשון ריגול וחיפוש, בדומה למרגלים שנשלחו לחפור את הארץ. לפי פירוש זה, רוכבי הסוסים דוהרים במהירות כדי לסייר ולרגל בעמק, שהוא מקום מועדף להצבת מארבים של כוחות האויב [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון]. גישה שלישית וייחודית מציע [אלשיך], ולפיה החפירה אינה של הסוס או של רוכבו, אלא של האויב. כאשר הסוס שומע מרחוק את האויבים חופרים שוחות ומלכודות בעמק, הוא מתעורר מיד לקרב.
המעבר בפסוק מלשון רבים במילה יַחְפְּרוּ ללשון יחיד במילה וְיָשִׂישׂ נובע מכך שהכתוב מדבר על מין הסוסים בכללותו ועל כן משלב בין הלשונות [מלבי"ם], או שהכוונה היא שכל אחד ואחד מן הסוסים מבצע את הפעולה [רמב"ן].
מתוך אותה דריכות, הסוס וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ – הוא שמח בעוצמתו הרבה, בוטח בכוחו לעמוד במערכה, ומצפה לתפקידו במלחמה [מצודת דוד, מלבי"ם, אבן עזרא]. מתוך ביטחון ושמחה זו הוא יֵצֵא לִקְרַאת־נָשֶׁק, כלומר יוצא באומץ ובנכונות אל מול כלי המלחמה של האויב [רש"י, רלב"ג, מצודת ציון].