התנהגותה של בת היענה, הנראית אכזרית וחסרת אחריות כלפי ביציה וגוזליה, אינה נובעת מרוע, אלא מהיעדר מכוון של אינסטינקטים אימהיים בסיסיים. הפרשנים מסכימים כי ה' מנע ממנה את הדעת וההיגיון הטבעי המצוי בשאר העופות, השומרים בקפידה על צאצאיהם.
המילה הִשָּׁהּ משמעותה השכיח, החסיר או העלים [מצודת ציון, רלב"ג, אבן עזרא, שטיינזלץ]. מדובר בשכחה מוחלטת והחלטית, כזו שלא מותירה כל יכולת בזיכרון לשחזר את המידע [מלבי"ם].
הפסוק מחלק את החיסרון השכלי של בת היענה לשני רבדים שונים: תחילה נאמר הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חָכְמָה, שכן החכמה מוגדרת כידע המגיע ממקור חיצוני, וה' השכיח אותה ממנה לחלוטין. לאחר מכן נאמר וְלֹא־חָלַק לָהּ בַּבִּינָה, שכן הבינה היא הכוח הפנימי להסיק ולהבין דבר מתוך דבר. ה' לא נתן לה כל חלק ביכולת בסיסית זו [מלבי"ם].
בשל חסרון דעת כפול זה, בת היענה אינה מסוגלת להבין שרגל העוברת במקום עלולה לרמוס את ביציה, והיא נוטשת אותן ללא שמירה והגנה [רמב"ן, מצודת דוד, אלשיך].