טבעו של בעל חיים זה הוא לקבוע את מושבו במקומות גבוהים, מבוצרים ובלתי נגישים. המילים סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלֹנָן מבטאות את תולדתו וטבעו [אבן עזרא], כאשר הוא נח וישן שנת לילה על פסגות ההרים [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שהוא שוהה בגובה רב החשוף לרוחות עזות ולקור הלילה, הוא אינו ניזוק מכך כלל [מצודת דוד, אלשיך], ומוצא לו מחסה במקום שאין יד אדם מגעת אליו [מלבי"ם].
הביטוי שֶׁן סֶלַע מתאר את החלק החד והבולט של הסלע, בהשאלה מצורתה של שן בולטת בפה [מצודת ציון, מצודת דוד]. לגבי המילה וּמְצוּדָה, הפרשנים מציגים תמונה דומה עם הבדלים קלים: יש שפירשו כי מדובר בסלע חזק וגבוה [רלב"ג], ויש שזיהו זאת כמגדל גבוה [מצודת ציון] או כזיז בולט היוצא מתוך מגדל שכזה [מצודת דוד].
לצד פרשנות הפשט העוסקת בעולם החי, קיימת גישה אלגורית [רש"י] הקושרת את הפסוק לעבודת המקדש. על פי פירוש זה, המנוחה על הסלע רומזת לאהרן הכהן, שפעל מתוך ביטחון מלא כאשר הניח את מחתת הקטורת על אבן השתייה.