איוב, פרק ל״ט, פסוק כ״ח

טבעו המולד של בעל חיים זה הוא לקבוע את מושבו במקומות מבוצרים ובלתי נגישים. הוא סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלֹנָן, כלומר נח וישן את שנת הלילה שלו על פסגות ההרים, מבלי להינזק כלל מהקור ומהרוחות העזות. שם הוא מוצא מחסה הרחק מהישג ידם של בני אדם עַל שֶׁן סֶלַע, שהוא החלק החד והבולט של ההר, וּמְצוּדָה, המשמשת כסלע חזק ואיתן או כמגדל גבוה.