איוב, פרק ל״ט, פסוק י״ב

האדם אינו מסוגל לאלף את הראם הפראי ולרתום אותו לעבודת האדמה, ולכן נשאל איוב הֲתַאֲמִין בּוֹ כִּי יָשִׁיב זַרְעֶךָ, האם תוכל לסמוך עליו שיחרוש את השדה ויחזיר אליך את היבול הביתה. בנוסף נשאל האם יבטח בו כי וְגָרְנְךָ יֶאֱסֹף, כלומר שיסייע בתהליך הדיש ויכניס את התבואה מן הגורן. הסתמכות זו נידונה לכישלון מראש, שכן החיה צפויה לברוח למדבר עם התבואה או לנצל את הגישה אליה כדי לאכול את כולה בעצמה. חוסר היכולת של האדם לשלוט בחיה עצומה זו ולכלכל אותה ממחיש כי ה' בעצמו דואג למזונה, ובכך מוכחת השגחתו על כלל הברואים בעולם.