בעל החיים עוזב את ביציו על הארץ החשופה, שכן ה׳ לא טבע בו את האינסטינקט האימהי הטבעי להגן על צאצאיו. בהתנהגות זו הביצים מופקרות לחלוטין לסכנות הסביבה, ללא ניסיון לחפש עבורן קן מוגן המרוחק מן הדרך [מלבי"ם, אלשיך].
האם מתרחקת מן הביצים וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ, כלומר מתעלמת מהסבירות הגבוהה שרגל של עובר אורח תדרוך עליהן בטעות [מצודת דוד, שטיינזלץ, אלשיך]. רוב הפרשנים מסבירים כי הפועל תְּזוּרֶהָ מבטא פעולה של מעיכה, בקיעה ורמיסה של הביצה. חלקם אף מציינים כי מילה זו נגזרת מאותו שורש של הפעולה המקראית "ויזר את הגיזה", המבטאת סחיטה ודחיסה [רלב"ג, אבן עזרא, מלבי"ם באור המילות].
בנוסף לסכנה מצד בני האדם, היא מתעלמת גם מן האיום של בעלי החיים, וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְדוּשֶׁהָ, שעלולים לרמוס ולכתש את הביצים [מצודת דוד, שטיינזלץ, אלשיך]. בעוד שהפגיעה מרגל אדם מתוארת כרמיסה מקרית, הפגיעה מצד חיות השדה עשויה להיות מכוונת. חיות הניזונות מביצים נוהגות למעוך אותן כדי להוציא את התוכן הבלוע בתוכן. פעולה זו מקבילה לדישה חקלאית, שנועדה להפריד את האוכל מן הפסולת ומן הקליפה [מלבי"ם, מצודת ציון].