בניגוד לחיות הבית הנהנות מהשגחתו ומעזרתו של האדם, חיות הבר ניזונות ומתרבות בטבע ללא כל מעורבות או ידיעה אנושית, בתהליך מופלא המנווט כולו על ידי ה' [ביאור שטיינזלץ].
תחילת תהליך ההמלטה מיוצגת במילה תִּכְרַעְנָה, המציינת את כריעת החיה על ברכיה [מצודת ציון]. תנוחה זו אינה מקרית, אלא נועדה להגן על הוולד; היעלים, למשל, כורעות ללדת כדי שהרך הנולד לא ייפול מצוקי ההרים התלולים שבהם הן שוכנות [מלבי"ם].
יציאת הוולדות מתוארת במילה תְּפַלַּחְנָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בבקיעה ופתיחה של הרחם, שדרכו יוצאים הילדים לאוויר העולם [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים מילה זו מלשון שבירה וכתישה [רלב"ג], מתוך הבנה שהוולדות מתבקעים מעט כדי שלא יזוזו ממקומם ויפלו [אבן עזרא]. זווית נוספת רואה במילה זו תיאור של סכנה חמורה: אם תהליך הלידה יתעכב אפילו במעט מעבר לזמן המדויק, הוולדות עלולים להיחתך ולהימעך בתוך תעלת הלידה הצרָה [אלשיך].
המילה חֶבְלֵיהֶם מתייחסת לצירי הלידה ולמכאובים הקשים של החיה היולדת [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
סיום התהליך מקופל במילה תְּשַׁלַּחְנָה. הפרשנים מסכימים כי מיד עם יציאת הוולד, החיה שולחת מעליה את צירי הלידה ומשתחררת מן הכאב הגדול [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. שחרור זה מתרחש ברגע המדויק שה' מזמן להן, והוולדות קמים והולכים מיד לדרכם באופן עצמאי, ללא כל צורך בסיוע של מיילדת [רש"י, מצודת דוד]. הכאבים והמכאובים משתחררים דרך איבריה של החיה, ולאחר מכן היא מתרפאת [אבן עזרא]. מנגד, גישה אחרת מדגישה כי שילוח צירי הלידה טומן בחובו סכנת חיים אם יתרחש מוקדם מדי; אם החבלים ירפו לחלוטין לפני סיום הלידה, החיה תאבד את הכוח להתאמץ ותמות. מכאן ניכר הנס הגדול בכך שה' מכוון את הרגע המדויק של הלידה, שבו החיה שואבת כוח מהכאב, ומיד לאחריו משתחררת ממנו ללא כל עיכוב הרסני [אלשיך].