סוס המלחמה ניחן בטבע ייחודי שאותו נטע בו ה', היוצר קשר הדדי וקרוב בינו לבין בני האדם במערכות הקרב, בשונה מחיות הבר. כאשר נשמע קול תרועת הפתיחה של הקרב, וליתר דיוק בְּדֵי שֹׁפָר, כלומר כאשר נשמעים קולות שופר רבים, תכופים או ממושכים, הסוס מגיב בהתלהבות רבה. המילים יֹאמַר הֶאָח מבטאות קריאת שמחה והתרוממות רוח. כשם שבני אדם נאנחים בצער, כך הסוס מביע את ששונו, את כמיהתו לקרב ואת שמחתו כשהוא רואה את המלחמה. יש המבארים [אלשיך] ששמחה זו נובעת מתחושת הביטחון של הסוס בניצחון המחנה שלו.
מעבר להתלהבותו, הסוס ניחן בחושים מחודדים ויוצאי דופן. וּמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה, הפרשנים נחלקו במשמעות הדבר. יש המפרשים זאת כפשוטו, שהסוס מריח את הקרב בחוש ריח פיזי [אבן עזרא], בעוד הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר ביכולת הרגשה פנימית עמוקה לחוש את התקרבות האויב ממרחקים. חוש זה משמש כהתרעה מוקדמת עבור אנשי הצבא, המבינים מתנועותיו של הסוס כי סכנה מתקרבת אליהם עוד בטרם ראו אותה.
הקולות שהסוס קולט ממרחק הם רַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָה. המילה רַעַם מתארת את הרעש, הרעידה וההמולה העוצמתית של הקרב. הסוס מזהה ומבחין היטב בקולותיהם של שרי המלחמה, בפקודותיהם, ובאותות והסימנים שהם משמיעים לגדודי החייל שלהם ולמחנה הנגדי.