פעולת ההשגחה האלוהית מתגלה במלוא עוצמתה כאשר ה' הופך את סדרי הטבע והחברה, ומושיע את החלשים והתלויים בו באמצעות הברכה שמביא המטר.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם מתייחסות לעניים ולאביונים חסרי הלחם. ה' מרים אותם ממעמדם הנחות אל גובה והצלחה, בכך שהוא מוריד גשם המצמיח את שדותיהם וכרמיהם ומעניק להם שפע [מצודת דוד, אלשיך]. יש המרחיבים זאת לכלל האנושות, שכן ללא מטר כולם נידונים למוות [רמב"ן], או לאלו הבוכים ומתחננים לירידת הגשמים [אבן עזרא]. מנגד, גישה ייחודית מפרשת זאת על עולם הצומח, כאשר הצמחים והעצים הם ה"שפלים" שצומחים ומתרוממים מעלה בזכות הגשם [מלבי"ם].
ירידת הגשם אינה רק ברכה חקלאית, אלא גם כלי להשגת צדק חברתי. דרך ישועת העניים, ה' מפר את מחשבותיהם של אנשים ערומים וחכמים בעיני עצמם, שתכננו לנצל את הבצורת כדי להפקיע את מחירי התבואה ולקנות את שדות העניים בנזיד עדשים [רש"י, אבן עזרא, תקות אנוש].
לגבי המילה וְקֹדְרִים, הפרשנים מציגים מספר רבדים. במישור הפיזי, מדובר באנשים שפניהם התקמטו, הצטמקו והשחירו מרוב רעב, בדומה לשמש ולירח שקודרים ומחשיכים [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון]. במישור הנפשי, אלו הם אנשים קשי יום, שבורים ומדוכאים, שפניהם זועפות ממיעוט הטובה, ורוב אבלם גורם להם להרגיש כאילו האור בחייהם חשך [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, תקות אנוש]. ברובד הטבעי, אלו הם בעלי החיים שנצרבו מן החום הכבד [מלבי"ם].
בסופו של דבר, אותם קודרים שָׂגְבוּ יֶשַׁע – הם מתחזקים, מתעלים ונושעים מיד ה'. הגשם מרווה את צימאונם, מלחלח את גופם, ומעניק להם רווחה והצלה, מה שמוכיח את גודל ההשגחה האלוהית הכללית והפרטית ואת רחמיו על כל ברואיו [מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, חומת אנך, אלשיך].