אחריתו העגומה של הרשע או האוויל מתאפיינת בכך שעמלו ורכושו יורדים לטמיון ונופלים לידיהם של אחרים. המילים אֲשֶׁר קְצִירוֹ רָעֵב יֹאכֵל מלמדות כי את היבול שהרשע זרע וקצר, יאכלו אנשים זרים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאנשים חלשים ורעבים יתגברו על הרשע ויאכלו את קצירו ללא מורא [אבן עזרא, מצודת דוד, שטיינזלץ]. יש המפרשים כי אותם רעבים הם למעשה האנשים שהרשע עשק וגזל בחייו, וכעת הם באים להיפרע מנכסיו לאחר מותו [רש"י], או שאלו עניים שבעבר ניזונו מחסדיו של האוויל, אך כעת מנצלים את חולשת יתומיו וגוזלים אותם [אלשיך]. מנגד, קיימת דעה כי הרשע עצמו הוא זה שיאכל את קצירו מתוך תחושת רעב תמידית וקללה [רמב"ן].
תיאור לקיחת השלל ממשיך במילים וְאֶל־מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ, כאשר המילה וְאֶל משמעותה כאן "מתוך" או "מן" [מצודת ציון]. הפרשנים חלוקים לגבי פירוש המילה מִצִּנִּים. רוב הפרשנים מסבירים שמדובר בקוצים. לפי גישה זו, השלל יילקח ישירות מבין הקוצים, בין אם משום שהבוזזים אינם מפחדים ולוקחים את התבואה בגלוי ובלא לברור אותה [מצודת דוד], ובין אם משום ששדהו של הרשע קולל והעלה קוצים ודרדרים [רמב"ן, אבן עזרא]. פירושים נוספים מזהים את המילה עם סלים [שטיינזלץ], או עם כלי נשק ומגנים [רש"י, רמב"ן]. לפי פירוש זה, הקציר יילקח על ידי אנשי מלחמה חמושים, או על ידי שופט שישתמש בכוחו כדי להציל את העני מנשקו של הרשע. בנוסף, פירוש אלגורי מציע כי הבוזז עצמו נמשל לקוץ דוקרני [אלשיך].
בסופו של דבר, חורבנו של הרשע מושלם במילים וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם. הפועל וְשָׁאַף מתפרש כבליעה והכנסה לפה [מצודת ציון, מלבי"ם], או כציפייה ותקווה [רלב"ג], והמילה חֵילָם מכוונת לעושרם ורכושם של הרשעים [מצודת ציון, רש"י]. גם בביאור המילה צַמִּים ישנן מספר גישות. הגישה הרווחת היא שאלו "צמאים" [מצודת ציון, מצודת דוד, אבן עזרא, רמב"ן, שטיינזלץ] ולפיה אותם עשוקים שהרשע הצמיא בחייו, יבלעו כעת את רכושו בחזרה. אחרים מפרשים שאלו אנשים פריצים ואלימים, הנקראים כך על שום מנהגם לגדל פריעת שיער וצמות, והם אלו שיחמסו את הרכוש [רלב"ג]. גישה פיוטית גורסת כי הרכוש עצמו הוא השואף ומשתוקק לברוח מידי הרשע ולהילקח על ידי אחרים [אלשיך].
מול כל אלו, ניצבת פרשנות שונה לחלוטין המציגה את הכתוב כנקודת אור והשוואה בין הרשע לאדם הישר [מלבי"ם]. לפי פירוש זה, מתואר כאן אדם ישר שעובד קשה למחייתו. הוא הרָעֵב שממתין בסבלנות וביגיעה עד שיוכל לאכול את קְצִירוֹ, והוא זה שבורר בעמל רב את תבואתו מבין המִצִּנִּים והקוצים. בזכות עמלו הישר, בסופו של דבר הוא זה שוְשָׁאַף ויבלע את הצַמִּים שהם קשרי ההון והרכוש של האווילים והרשעים, אשר לא יתקיימו בידי בניהם אלא יתגלגלו לידיו של הישר.